ובנימה אישית יותר... סיכום דבר.

על כל אלה ועוד, שמענו ניר ואני בשהותנו באפריקה, בהרצאות מומחים, בצפייה בסרטי הסברה עדכניים ובקריאה של חומרים רבים בספרים ובאינטרנט.

הקליפ נערך והופק על מנת לעורר את הלבבות אל המגוון הבלתי נתפס של חיים, שקיים כאן, בכוכב הלכת הייחודי שבו אני חיים. אל הנופים עוצרי הנשימה, אל הצבעים, הצורות, התנועות הייחודיות, היופי וההדר של בעלי החיים, הציפורים, הזוחלים, החרקים והיונקים ושאר יצורי הפלא, יצירי הבריאה האלוהית, שהם הרי לא פחות מאחינו ואחיותינו היקרים מפז למסע המופלא כאן, בכדור הארץ.

מי ייתן ויישמר,

"כל חי ונושם,

פיל או נמר,

פלמינגו וקוף...

כי הרי לא רק – לכל איש יש שם –

"לכל חי יש שם

למען כולם,

ולמען השם"...

באהבה עזה,

אבישי.


בנימה אישית.

חזרנו לארץ ב 12 בפברואר, 2011, ומיד התיישבתי למלאכת עריכת אלבום התמונות שצילמנו באפריקה.

היו מאות תמונות... שנערכו בקפדנות לשלושה אלבומי מזכרת יפיפיים.

מאחר שלניר היה קושי גדול בראייה, יכולתו ליהנות מהמראות המרהיבים שפגשנו באפריקה, הייתה תלוי במידה רבה באלבומים האלה. במילים פשוטות, לא כל מה שאני ראיתי בגני החיות ובסוואנות – הוא יכול היה לראות בעצמו, כשהיינו שם, ולכן נזקק לתמונות ולסרטונים שאותם יכול היה לראות רק כשחזרנו הביתה. לפיכך, בניגוד לצורך העצום שחשתי לגשת מיד אל שולחן העריכה, ולהתחיל לעבוד על הקליפ - דחיתי זאת, והתחלתי ראשית כל בעריכת אלבומי התמונות - ואכן, כשהמלאכה המאומצת למדי הושלמה סוף סוף, ניר שמח והתרגש בכל מאודו לפתוח את האלבומים ולדפדף בהם. 

אני עצמי, לעומת זאת, הייתי זקוק בדחיפות לפסק זמן ולמרחק מהחומרים הרבים של אפריקה, בהם שקעתי בתהליך בחירת התמונות ועריכתן, לפני שאגש אל מלאכת עריכת הקליפ, ברעננות היצירתית הנחוצה. נאלצתי להניח לזה, ולחכות לזמן המתאים.

בוקר אחד, כשניר היה בתל אביב, כתבתי לו בסמס שאני חש בגרוני... כהרגלו, הוא מיד כתב לי בחזרה שיטפל בכך (הייתה לו היכולת לטפל מרחוק)...

חזרתי לפעילות הבוקר, בתחושה שמשהו חסר לי... לא כך, אמרתי לעצמי, יאה לסיים שיחת אסמס לפני תחילת יומו, ויומי. ומיד כתבתי לו –

"אבל הכי חשוב, שאני אוהב אותך ומחבק!"

והוא מיד ענה -

"זה מרגש אותי"...


אלה היו המילים האחרונות שהחלפנו.

כעבור זמן קצר, קבלתי טלפון מידידתו של ניר, אליה היה אמור להגיע, שסיפרה לי שהוא נפל מחוסר הכרה ממש מתחת לביתה.

ניר, חברי היקר והאהוב, נפטר כעבור כשעה...


חלפה שנה תמימה עד שעלה בידי לאסוף את עצמי, לנשום ולהתיישב אל מלאכת עריכת הקליפ, שצילומיו (בהם ניר ואני נשמעים ברקע, מתפעלים, הוגים בקסם הפלאים שראינו, מתווכחים ולפעמים גם רבים מרה...) היו אחת ממטרותיו של מסענו המשותף לאפריקה.

מי יודע, אולי כעת, ממקום מושבו הלבן שבמרומים, יוכל גם ניר יקיר ליבי ליהנות מתמונותיהן של חיות הבר היפיפיות, כפי שהן מרקדות לצלילי המוסיקה של השיר שכה אהב – "למען השם".

אני מקדיש לך את כל זאת,

באהבה עד אין קץ.

ממשיכים ביחד? (;

שלך לנצח,

חברך,

אבישי.