האמת על שמורות הטבע.

"ים וסוואנה ויער וחוף...

מהי באמת שמורת טבע.

שמורות הטבע הראשונות, הוקמו בדיוק באותה רוח שתלטנית ואדנותית. שטחים שלמים שהוכרזו כעת כמוגנים, כללו בתוכם שבטים מקומיים, שהוכרחו לעזוב את בתיהם. בעת פרוץ מלחמות האזרחים ברחבי אפריקה, היו אלה השבטים המקוריים שלה, שירו ללא הכר בחיות בר על מנת לקיים את עצמם בעתות המלחמה, בתחושה שכעת מותר להם לקחת בכוח את מה שהשליטים הלבנים גזלו מהם שנים לא רבות קודם לכן – חיי הבר של ארצם. הפעם, בניגוד לימים עברו, היו באמתחתם מצוקת רעב ועוני, זעם ותסכול כלפי שליטיהם הלבנים ובני ארצם החורגים - השחורים, שהיו במקורם, כאמור, בני שבטים שונים לגמרי משלהם, וגרוע מכל – נשק חם מודרני ואוטומטי.

שמורות הטבע בהן בקרנו ניר ואני, היו לפיכך חלק מאותן שמורות שנבנו ונוסדו בכוחניות ואלימות. משך כל שנות ילדותי, חלמתי על אותה אפריקה פראית, בה אבקר ביום מין הימים. מי היה מאמין, שהתמונות אותן חזיתי בדמיוני, סוואנות רחבות ללא קצה, מלאות חיים וחופש, היו למעשה עיוות מחפיר של כל העולם הטבעי עליו חלמתי כל השנים.

אך מלבד היותן של שמורות טבע אלה אדמות כיבוש של הקולוניות האירופאיות, היה בן עיוות - שקר מצמרר נוסף.

הסוואנות של היום, הן למעשה שטחי מרעה לשעבר של בקר. בקר שהובא כאמור על ידי שליטים קולוניאליסטיים, בתהליכי הכיבוש האכזריים והאנוכיים לחלוטין של אירופה את אפריקה. הבקר, שרעה משך שנים רבות את צמחיית הסוואנות, החריב למעשה לחלוטין את הצמחייה הבתולית המקורית (pristine vegetation), שהייתה צמחיית הסוואנות האמתית קודם לכן.

כשצמחייה בתולית זו מושמדת על ידי רעיית יתר של בקר, ובהנחה שהבקר מסולק מהשטח, מתחיל תהליך חדש של צמיחת עשב. העשב הראשוני שצומח, הוא דל מאוד, אינו עשיר, ואינו מזין עבור בעלי חיים רבים בסוואנה. זהו עשב שוטה. יש צורך במחזורי חיים רבים שבהם העשב צומח ונובל, צומח ומת אל האדמה שוב ושוב, ועל ידי כך – מפרה מחדש בהדרגה את הקרקע, ומאפשר לה להצמיח מתוכה את השכבה השנייה של העשב – שהינה עשירה מעט יותר ומזינה מעט יותר מקודמתה עבור בעלי חיים רבים יותר. אך זו – עדיין איננה הצמחייה הבתולית הבראשיתית הדרושה לקיומו של מרקם החיים המלא של אותו בית גידול – הסוואנה לשעבר... גם כעת, ידרשו מחזורי חיים רבים של צמיחה וקמילה, צמיחה וקמילה, עד שהאדמה תקבל את החומרים שיפרו אותה, ויאפשרו את צמיחתה של השכבה השלישית, האחרונה – שהיא היא שכבת הצמחייה הבתולית המקורית.

במקום מסוים באפריקה, לגביו היה תיעוד מדויק של הזמן בו החלה האדמה להתאושש מרעיית בקר הרסנית, נמצא שעברו למעלה מ 170 שנים, ועדיין האדמה הצמיחה מתוכה רק את השכבה השנייה של העשב... כך שהאפשרות של אפריקה לחזור למצבן הממשי, המקורי, הבראשיתי והפלאי של הסוואנות - אפילו בתוך שמורות הטבע עצמן – זעומה ואולי כבר לא קיימת יותר.