רישומים של אור.

לגעת בדממה
 
רישומים של אור הינם רישומים שעשויים להפיל דממה על המתבונן בהם בעין תמה, כנה, ילדית.
דרך המפגש הישיר עם הרישום, עשוי הצופה לגעת בדממת ליבו. להתמזג אל תוך הרגע הזה. להיספג אל הנצח.
בכל רישום הושקעה תשומת לב כבירה, ועמל שמהלכו עשרות רבות של שעות, על פני חודשים רבים, ובתשומת לב זו, במטעני אהבה וכמיהה זו לפלא וחסד - הרישומים הללו טעונים. הדממה המשתררת, היא פרי מטעני האנרגיות הללו, ופרי הנוכחות התמה בעכשיו, המלא תמידית באור.
 
לגעת בדממה
הוא שמו של הרישום שנתתי כמתנה לאבי.
ברישום שתי ידיי, המנגנות בפסנתר.
מאחר שיופיו של הרישום ככלל - הרישום כביטוי אומנותי - הינו מידה מסוימת של רמיזה, של כאילו לא גמור, כמעט כמו הכנה לקראת משהו, כמעט משהו מרפרף, נוגע לא נוגע, מכיוון שמגע העיפרון המעודן, מעודן... כך גם מגע הידיים הרשומות עצמן, המרחפות, המלטפות כמעט את הקלידים... כי, כיצד ניתן לגעת בדממה? אם לא במגע שלא יוחש לעד, שלא יתגשם ויחמיר, שלעולם לא יגיע, לעולם לא ינגיע?... ערני ודרוך, רפוי וקל...
לגעת בדממה...
לגעת בידממה.
ולא בכדי יש כאן כלי מוסיקאלי, דומם למדי... 
נוגע לא נוגע, נראה ולא נראה, דומם אך ערני וחד, אילם אך מוסיקאלי, רוטט ושר לפלא, נוגע בלב דממה.
ונעלם.