עירום כמדיטציה. (כולל עירום אומנותי)

חשוף באור.
 
והדוגמן ישב, והדוגמן חשב.
 
הנה אני כאן מול כיתת ציירים
סטודנטים, נשים וגברים צעירים,
יושב על במה באורות זרקורים,
חשוף כביום הוולדם.
 
מסתכל ומקשיב וכולם מסביב,
מביטות, מציירים, מודדות, מדברים,
מהרהר בדברים שאומרות, שעולים,
על עירום, מבוכה, הבריות שואלים.
 
ונשם וחשב ועצם את עיניו.
אז ידע והבין - לא אותי הם רואים!
הם רואים את הגוף ואותו מבשרים
אך האם הם רואים כאן אותי?
 
גם אני מבפנים מסתכל על הגוף
כמו כולם, ולכן הוא אחר - ממולי.
אם אני מסתכל במראה חיצוני,
זה מראה, כנראה, הוא איננו אני...
 
אז על מה מבוכה בעירום גופני,
אם הגוף הוא איננו אני?...
 
הרי איש כאן איננו רואה אותי,
את פנימיותי, ואת מחשבתי,
תלונתי, תבונתי, תחושתי, תשוקתי,
הרי איש כאן איננו רואה - אותי.
 
והייתי יכול לדבר עליהם,
לספר, לתאר, לחשוף, לגלות,
את כל סודותיי, זיכרונות כמיהותיי,
כאבים, אבדות, אהבים, תקוותיי...
 
ויהי עולמי הפנימי בפני כל
אתגלה במרכז האולם הגדול,
וכולם מסתכלים בו - אתם ואני.
מונומנט אישיות, פסל חי, אבישי -
אופייני - אך האם מה שהם כאן רואים הוא אני?...
 
גם אני מבפנים מסתכל על הכול
כמו כולם, ולכן זה אחר - ממולי.
עולמי הסוער ה"פנימי" כביכול
הוא ממני שונה, הוא נבדל, חיצוני.
 
אם אני מסתכל במראה חיצוני,
זה מראה, כנראה, הוא איננו אני!
אז על מה מבוכה בעירום הפנימי
אם עולם סודותיי הוא איננו אני?
 
ואיש כאן איננו רואה אותי
ואיש לא יכול כאן לראות את דמותי.
 
ואולי יסתכלו בעיניי אז יוכלו
לראות בתוכן את דמותי עירומה,
פשוטה וילדית, מיידית ותמה,
כשם שאליי היא נגלית, עלומה.
 
אל האור מתגלה ונחשפת דמותי
והאם הם עכשיו כאן רואים - אותי?
 
גם אני מבפנים מסתכל על הדמות
כמו כולם, ולכן היא נפרדת - מולי.
אם אני מסתכל במראה מסוים
זה אומר בפשטות - אני כאן והוא - שם...
 
אז על מה מבוכה במבט אל עיני,
הן דמותי חיצונית לי - איננה אני...
 
ועל כן - כל דבר שבטווח תפיסתי,
אם הגוף והלב, מחשבתי, נשמתי,
רק חולפים על פניי, כמו גלים על פני ים
ואני הרואה, היודע, התם...
 
והגוף יחלוף, תחלוף גם דמותי,
ועל כן לעולם לא תראו כאן אותי.
כי אני הוא אתם - אין אתכם ואותי - 
רק אחד - מודעות אינסופית. אלמותי.
 
נוכחות מלאה, טהורה, נהירה
ודוממת, זוהרת, נצחית, מאירה.
ואפילו אותה הן אפשר להשיל,
כי אני הוא החושך הכול יכיל...
 
ולכן, אם רציתם עירום אמיתי,
העמיקו ללכת, לבוא אל ביתי.
אל מעבר כל בגד וגוף, נשמה,
שם אני ואתם רק אחד הם - דממה...
 
אור חשוף.