מוסיקה, התמצית העילאית של כל הדברים.

נשאבתי אל המוסיקה, כאילו שנשאבתי אל היער המפחיד שבסיפור... התמונות של הדמויות על העטיפה הקסימו אותי... הייתה בהן עוצמה וחיות, כמו היו הן אמיתיות והתקיימו בתוך עולם קסום משלהן... (מאוחר יותר, כשראיתי בקולנוע סרטים של דיסני, הייתי בהלם ובשוק, כשהחיות פתאום דיברו - הן ממש דיברו! אבל רק ביניהן ועם ילדים - ולא עם בני האדם המבוגרים - בדיוק כפי שצריך!) והסיפור, מובן שנגע בליבי עמוקות...
אבל יותר מכל - הפחידה אותי, ריתקה אותי, היפנטה אותי ושבתה את ליבי לנצח, המוסיקה של הסיפור. זה היה כאילו, שבתוך המוסיקה, הסתתר כל העניין כולו. כאילו שהיא הייתה מעין תמצית של המכלול של הדמויות, הצבעים שלהן, הג'ונגל עצמו, החום העז שלו, הפחד שבו, התחושות שלו, המסתורין שבו, יופיו הבלתי נתפס, הגודל שלו, העומקים שלו, ההיסטוריה שלו - כל הישות שעבורה נכתב הספר עצמו - ספר הג'ונגל - וכמובן, הסיפור עצמו - כל אלה - היו בה - בתוככי ליבה של המוסיקה - היא הייתה כל זה, ועוד הרבה יותר...
ככל שהעמקתי חקור בכך בהמשך דרכי, גיליתי שכאן מסתתר אחד הסודות הגדולים והפלאיים של מוסיקה.
יש בה יכולת של הכלת מכלול המהות של הדבר שאליו היא משתייכת, שאליו היא מתייחסת. יכולת של תמצות כל העניין לכדי מהותו ממש.
היא כמו הנשמה של הדברים שאודותיהם היא שרה... שאותם היא מלווה. שאיתם היא כורתת ברית... שאיתם היא תלך לנצח...
 
"ספר הג'ונגל" (*George Bruns) מתברך במוסיקה שמתמצתת את מהותו כסיפור, כמקום גיאוגרפי (הג'ונגלים של הודו), כביתם של חיות פרא בעלי יכולת הבנה, דיבור, חשיבה ואופי ייחודי. לפיכך, כל דמות זוכה למוסיקה משלה, שמתמצתת את המהות הכללית שלה - בגירה, מוגלי, קה הנחש, בלו, קולונל האטי ומצעד הפילים, המלך לואי הקוף ואפילו הילדה שבסוף הסיפור.
בסרט "צלילי המוסיקה" (Rodgers and Hammerstein) באה המוסיקה לשרת נאמנה כל פלא שיש בסרט המסוים הזה לתאר. ההרים הנישאים ומלאי ההוד של אוסטריה, הילדים שלומדים על מוסיקה, השובבות והמתיקות שלהם - כשלכל אחד, על פי גילו ואישיותו, יש מוסיקה בגוון ייחודי. הנזירה שאינה מתאימה להיות נזירה - מריה, על כל קיסמה של נשמתה המאוהבת ביופי, בחיים הפראיים שמחוץ למנזר, בטבע ו - במוסיקה עצמה... תחושת ההיסטוריה של העם האוסטרי, המתפרקת אל מול הכיבוש הנאצי וכן הלאה - כל אלה, חבויים כנשמה, כרגשות סמויים, כניחוחות מעורפלים, ככמיהה, כאהבה שלא ניתנת לדיבור - כל אלה, חבויים בתוככי המוסיקה לבדה
היא נושאת את כל זה בתוכה. את כל הצבעים, את כל הרגשות, את כל הסיפורים, הנופים והדמויות.
"מלחמת הכוכבים" (John Williams). - במקרה הזה, מדובר בנופים ובזמנים, שמעולם לא חווינו באופן ישיר כאנושות - ההיסטוריה או אפילו - הפרהיסטוריה - של החלל הרחוק רחוק... (...A long time ago, in a galaxy far far away). כבר במוסיקה של הפתיחה, שמתנגנת בכל אחד מהפרקים בסדרה בתחילתו, חבויה תחושת "כל תולדות"... תולדות התהילה, המלחמה וההיסטוריה של אלפי שנים, שהחלו עוד זמן רב לפני תחילת הסיפור המסוים על לוק, ליאה והאן סולו... זה כאילו שהמוסיקה נותנת מסגרת רחבה לאין שיעור של כל הסיפור כולו, אבל הרבה יותר מכך, היא מביאה אל הלב המאזין והצופה את הנשמה עצמה של כל הסיפור כולו - אבל את התמצית העילאית של הנשמה עצמה - את כל היפה והטוב שבה. הסיכום של הפוטנציאל הגבוה ביותר שהנשמה של הסיפור, אם אפשר לומר זאת כך, יכולה לגלם בשיאו המזהיר של פריחתה.
וכל זה - רק בפתיחה.
אך שוב - באותו אופן, לכל דמות ודמות בסרט יש את המוסיקה שלה - Ben Kenobi's Theme, Anakin's theme, Yoda's theme וכן הלאה (מוסיקה של מהות הדמויות). יש מוסיקה נפרדת ל"צד המואר של הכוח", ומוסיקה ל"צד האפל של הכוח" (מוסיקה של מהות עקרונות העל של הסיפור), לכל עם יש מוסיקה משלו, לכל כוכב ותרבות, לכל סצנה וכן הלאה.
די בהאזנה למוסיקה של אנאקין - הילד, שיהפוך בבגרותו לרוצח חסר הרחמים בדמותו של דארת' ווידר, כדי להשתומם כיצד היא מביאה את כל מכלול המורכבות והרגשות החבויים בנשמתו של ילד בן 8, שניחן בשילוב של יכולות אור כבירות מחד ופחד הרה גורל והרסני מאידך, את כל מורכבותו של ילד תם זה, יש בתוכה מלכתחילה. הצלילים ילדיים בתחילת התמה (מוסיקת הנושא) של אנאקין, מתוקים ותמים. אבל אז, כמו גורל מר שידוע מראש, כמו צל שנע בין הצלילים, החל מרגעיו הראשונים של חייו, אנאקין סקייווקר כבר מכיל - בתוך המוסיקה שלו - את סופו הנורא - את סודו האפל. כל זה כבר נמצא שם. כל התום, כל הפחדים, כל הכאב האיום והגורל הצפוי בעתיד - הכול כבר שם, כמהות נסתרת - בתוככי המוסיקה עצמה.
 
הציצו בתמונה הנפלאה מתוך הסרט "צלילי המוסיקה". מה נשאר מכוחה ומיופיה - ללא המוסיקה עצמה?...
לעומת זאת, האזינו למוסיקת הנושא של אנאקין סקייווקר - ללא התמונות וללא הסרט עצמו. מה מהדבר שעליו המוסיקה מספרת, כבר קיים בתוכה? - חלק הארי שלו - אם לא כל הדבר כולו...
 
כך שמוסיקה, היא התמצית העילאית של כל הדברים כולם.
 
אבל למעשה, אני חושב שמוסיקה היא אפילו יותר מזה...
 
(*George Bruns כתב את המוסיקה המלווה את הסרט ואת הפתיחה שמצורפת בדף הקודם - לא את שירי הסרט).