המוסיקה מתחילה, כשהצלילים נעלמים...

בדרך כלל אנו לא שמים לב לכך, מפני שמקובל למחוא כפיים בסוף היצירה או השיר... או לחילופין להמשיך מיד לשיר אחר נוסף...
 
אלא שכל החסד מתרחש, דווקא החל מהיעלמותו של אחרון הצלילים... אז, קורה הנס...
הקשיבו לאנרגיה שיש בחדר - כשהשיר גווע ותם. כשהיצירה - כלומר - ההתנסות - חולפת ומתה. שם, סודה של מתנת המוסיקה חבוי. שם תגלו את יופיו של יציר בטנה - אחדות זוהרת בדממה רועמת...
זהו פרי ההתמזגות שלכם עמה, פרי אהבתכם המשותפת, שאינו בר חלוף.
הקשיבו לו. היו מודעים אליו. היעלמו לתוכו יותר ויותר. שדותיכם המעודנים נפתחו, נטענו והתאזנו בנוכחותה המרפאת של המוסיקה, וכעת הם זוהרים בשמחה סביבכם. רחבים, מתרחבים, נפתחים. זהו הקסם אליו נכספתם. זוהי האורגזמה שאליה פיללתם... כעת, אינכם נפרדים עוד ממושא כמיהתכם. נולדתם מחדש כבריאה חדשה של התמזגותכם המשותפת. התרחבו בה ככל יכולתכם פעם ועוד פעם, כך שביום מין הימים, התרחבות זו תגדל לממדיו של כל היקום שהיה קודם סביבכם, אך כעת, מאחר שאתם הם אלה שמתרחבים עד קצה גבולותיו ומעבר להם - הוא מוכל בתוככם...
התנפצו אל טבעכם האינסופי, באמצעות האזנה עילאית - למוסיקה עילאית.