ראשית, ניגנתי עם...

1987-1990, במסגרת שירותו הצבאי, הופיע, ניגן, שר ועיבד מוסיקה, באירועים ובטקסים שונים. במקביל, התחיל להלחין את שיריו הראשונים ולהתנסות בהקלטות. בהתחלה על קסטות, באמצעות שני טייפים- אחד מול השני, כשכל פעם אני מנגן כלי נוסף ביחד עם ההקלטה של הכלי הקודם (מהטייפ האחד), ושניהם מוקלטים אל הטייפ השני וכך הלאה... אח"כ שדרגתי לטייפ ארבעה ערוצים. את השירים הראשוניים האלה, העברתי לאהוד מנור אותו פגשתי במופע שנקרא אז: "ברית עולם" עם מתי כספי. הוא זכר אותי, מפני שישבתי בשורה הראשונה שוב ושוב (כך למדתי לנגן - מהסתכלות חוזרת ונשנית - בשירי הגיטרה, ומהאזנה דרוכה ביותר בשירי הפסנתר). אהוד שמע את השירים והעביר אותם למתי להאזנה. תגובתו הייתה - "הוא מוכשר, ודומה לי"...

1990, התחיל לשיר בפאב "שלום עליכם" (כיום "קאמלוט") בתל אביב. בו ביום שהשתחררתי מהצבא - יצאתי לכבוש את העיר - ומיד התחלתי להופיע. בין יתר השירים, שרתי גם את השיר "הבובה זהבה", וכשלהפתעתי הגיע לשם באחד הערבים שמוליק קראוס - הוא מיד אמר בקול - "הי, זה שיר שלי!"...

1990, 5 שיעורי תיזמור אצל מתי כספי. ישבנו אל השולחן - לא אל הפסנתר, להפתעתי, משקיפים דרך תריסי המרפסת... הוא הסתכל בעיבודים שתיזמרתי והעיר הערות חשובות, כששנינו מכרסמים מהענבים שהגיש... אחרי חמישה שיעורים אמר - "אין לי יותר מה ללמד אותך... עלייך להמשיך הלאה לבד".

1991, השיר מפרי עטו- "שיר חופש" (אינסטרומנטאלי, שהפך אח"כ לשיר "למען השם") הופך להיות אות הפתיחה של תכנית הרדיו "ציפורי לילה" בגל"צ בהגשת דני רובס. זו הייתה ההקלטה הראשונה של אבישי באולפן מקצועי – (אולפני "סיגמה" דאז), ובה ניגן בכל הכלים. המוסיקה הוקלטה על סרט דק, והושמעה עד שהופסק השימוש במכשיר המיוחד, שנחשב בהדרגה למיושן...

1992, סיים בהצטיינות את ביה"ס "רימון" אחרי שנתיים בלבד - וקיבל תעודת בוגר. במהלך לימודיו, הופיע בקביעות במסגרת "ביצוע בקמפוס" עם שיריו לבד ועם הרכבים שונים, והקליט רבים משיריו במסגרת שיתוף הפעולה בין ביה"ס "רימון" לביה"ס לסאונד של יואב גרא. בכל הזדמנות שלא תהיה, שרתי, הקלטתי, עיבדתי, הופעתי. שרצתי בכל במה שניתנה לנו שם אז, עד כדי כך, שעמיקם קימלמן - המנהל האקדמי - ידע שכשאומן שהוזמן להופיע לא הגיע מסיבה כלשהי - הוא תמיד יכול לפנות אלי ומיד אמלא את מקומו בשמחה. זה היה תענוג, ולמדתי מכך הרבה מאוד על אולפנים, עיבודים, נגנים והופעה על במה. בפרויקט הסיום של לימודיו ב"רימון", ביצע אבישי 9 שירים, כשכל אחד מהם בהרכב שונה לחלוטין של זמרים ונגנים. באותו ערב כיבדה אותי מאוד מאוד בנוכחותה אחינועם ניני, שבאה לראותי. ובסוף ההופעה היא אמרה לי - "אבישי - !I am your fan" - איזו מחמאה!... 

1993, קדם אירוויזיון עם דורית ראובני בשיר "בית בקצה הקשת" – כנגן/רקדן מלווה, ואח"כ הופעות בכל הארץ לצידה - כולל בפסטיבל ערד. ניגנתי איתה אקורדיון כשאני ושאר המלווים נעולים בנעלי פלסטיק בצבעים מזעזעים של ראשית שנות התשעים...

1994, נגן מלווה לצדו של אורי הרפז, במופע שירים ברזילאיים.

1993-95, לימודי קונגס אצל אבי צרפתי. חווית הלימוד אצל אבי, שהיה המורה של אחינועם ניני, ובהמלצתה הנלהבת הגעתי אליו, הייתה לפני הכול חוויה של מפגש עם מורה לחיים. חוכמתו העילאית מלווה אותי ואת כל תלמידיו, אני בטוח - הרבה מעבר לתחומי וזמן הלימוד של הכלי עצמו...

1993-95, לימודי פיתוח קול אצל גב' חנה הכוהן. גם אליה הגעתי דרך אחינועם. היה לה פסנתר כנף לבן בקומה 11 ברמת אביב - כיאה למורה כריזמטית לפיתוח קול! (היא סיפרה לי פעם, שהיה צורך במנוף אדיר כדי להעלותו לשם...) ותרגילי שירה כרומטיים (בחצאי טונים) ששום מורה אחרת לא לימדה, שלא לדבר על הרפרטואר המגוון מסגנונות ותקופות שונים... תענוג!

1993-95, השתתפות כנגן, שחקן וזמר במופע משירי יאיר רוזנבלום - הפקת במה שרצה בכל רחבי הארץ. במופע זה, אבישי שר, שיחק וניגן בגיטרה, חליל, קלידים, כלי הקשה ומפוחית. החוויה עם יאיר, אחד הכותבים המוכשרים שהיו לנו, כללה עיבודים יפיפיים לשירים מגווני הסגנונות ויוצאי הדופן שכתב בחן רב.

1995-97, הפיק מוסיקאלית, ניגן ושר לצידה של תלמה אליגון רוז במופע משיריה -"הימים זורמים". תלמה ידעה להפתיע בלחנים שיש בהם שמחה, יגון, יופי ולעיתים איכויות של שירי עם ייחודיים ומקוריים בעלי ניחוח נפלא משלה... במסגרת העבודה עם תלמה, עבדתי והפקתי שירים שלה עבור חיה סמיר, ואח"כ שיר ילדים עבור עודד מנשה ועינת ארליך. נוסף על כך, כתבנו תלמה ואני שיר משותף - לחן שלי למילים שלה בשם - "בשביל הנשמה".

1996- כתב וערך את ספר התווים הראשון של אביב גפן - "השירים האסורים". כך נחשפתי לשיריו המורכבים מבחינה מוסיקאלית של אביב - מכל חמשת תקליטיו הראשונים. ישבתי עם קסטות של התקליטים, ו"הוצאתי" את השירים מהשמיעה, מאחר שהם לא היו כתובים בשום מקום... המבחן היה, שהביאו פסנתרן אמריקאי שביקר אז בארץ (כלומר, מוסיקאי שלא מכיר את השירים, לצורך אובייקטיביות) שישב וקרא מתוך התווים את המנגינות ואת האקורדים שכתבתי, כשאביב יושב לידינו ומקשיב. אביב הקשיב בדממה שיר אחרי שיר. והמתח היה באוויר... ואז פתאום הוא אמר - "זה כתוב מקסים!"... ואני נשמתי לרווחה שמחה...

1996-98- הקים, ניהל וניצח על מקהלת כפר הס. במסגרת זו, עיבד אבישי שירים רבים לקולות וכלים. חבורת זמר חביבה, של חברי מושב כפר הס, שאהבו מאוד לשיר, ו... שברו את שיניהם בעיבודי המאתגרים... אבל היה משמח, מרענן ומלא התפעלות, משירי ארץ ישראל שנבחרו בקפידה רבה...

1996, החליף אבישי (ב-אס או אס), את נגן כלי ההקשה של תזמורת סימפונית ראשל"צ, שליוותה אז את הופעתו של מתי כספי בפסטיבל ערד ואח"כ בכיכר מלכי ישראל (כיכר רבין כיום). בשתי ההופעות הללו, ניגן אבישי ללא הכנה מוקדמת או חזרות. גרתי אז ברמת גן עם שותף, שהיה נגן טרומבון בתזמורת ראשל"צ, וסיפר לי, שהם עורכים חזרות עם מתי למופע משיריו בפסטיבל ערד. מיד שאלתי אם אפשר לבוא לראות חזרה, וכעבור יום, מצאתי עצמי יושב באולם הריק של התזמורת, כשעל הבמה, החזרה בעיצומה. בדרך חזרה הביתה, לקח אותי טרמפ חבר ישן, יגאל ברעם שמו, שהיה נגן כלי ההקשה של התזמורת. עוד אנחנו נוסעים בכביש מראשל"צ לתל אביב, יגאל מספר לי, שלא נעים לו ממתי, אבל הוא הולך "להבריז" לו מההופעה בערד, מסיבות שונות... את פיסת המידע הזו, נצרתי כאבן יקרה בליבי... השאלה הבאה ששאלתי את שותפי לדירה כעבור כמה ימים, הייתה, אם יש אפשרות שאצטרף אל התזמורת בהסעה שלה לערד, כדי לראות את ההופעה... וכך, נסענו לפסטיבל, כשבאמתחתי סוד כמוס שאיש עוד לא ידע אז. כשהגענו אל מצדה, תוך כדי התארגנויות של נגני התזמורת הרבים, חיכיתי מחוץ לגדר, בעודי מבחין בתכונה רבה, ליד במת התזמורת וסביב המוסיקאי שכה כמהתי לחלוק במה עימו. משהו לא הסתדר להם שם... למטה... ומנהל התזמורת התרוצץ בחוסר שקט, עד שעלה במעלה שביל הכורכר ויצא אל מחוץ לגדר המפרידה, שם עמדתי וחיכיתי בסבלנות. כשהתקרב אלי, נגשתי אליו, ואמרתי לו - שמעתי שנגן כל ההקשה שלכם לא בא היום... אולי, אוכל לנגן במקומו? - מופתע ונרגש מעצם פנייתי, הוא אמר שייגש מיד וישאל את מתי מה דעתו על כך. כעבור זמן קצר הוא חזר, ואמר - מתי מסכים. שערי הגדר נפתחו בפניי, לרווחה, וירדתי עם מנהל התזמורת, אחר כבוד, לפגישת פסגה שלא דמיינתי... ישבתי עם מתי על הטריבונות של האמפי, ושאלתי אותו מה עלי לנגן בכל שיר. כך, עברנו על כל שירי המופע, שהכרתי מכל כיוון אפשרי כבר שנים, תוך כדי שאנו מכינים שוקליו (כלי רשרוש - שייקר) מפחית משקה ריקה שמצאנו, מסרט הדבקה ומאבנים קטנות - שהרי לא היו לי כלים! ואז עלתה שאלה גורלית אחרונה - מה עם תלבושת להופעה??? ואני אמרתי, ש... יש איתי במקרה.. בתיק... חולצה לבנה ומכנס שחור... בדיוק התלבושת של נגני התזמורת! - איזה מזל!... במופע הזה, ניגנתי לראשונה בחיי טימפאני (תוף גדול של תזמורת קלאסית) ישר על הבמה...

עברו שבוע ושבועיים, והנה מתברר לי שיש מופע נוסף של מתי עם הסימפונית של ראשל"צ, והפעם, בכיכר מלכי ישראל. הגעתי אל הכיכר מוקדם, כשהתזמורת על הבמה בשעת הבאלנס עם מתי ליד הפסנתר. נגשתי בלב רועד אל הבמה והתקרבתי אליו, כשאני מרים את ראשי אל הבמה הגבוהה ואמר לו "שלום"... מתי לא אמר מילה ושאל אותי - "מה יש לך בשקית?" אמרתי לו - "חולצה לבנה ומכנס שחור". והוא אמר - "בא, עלה לבמה!"...


בצבא, לא היה לי כל כך על מה להשען...